<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ד'</h1>
<h2>דף לו.</h2>
שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה מדרבנן, שלא תשתכח תורת שמיטה מישראל, ואפילו בחוצה לארץ. ושטר שעברה עליו שמיטה אינו כלום. והכי כתב רבינו תם בפרק השולח גט ור"ם פרק ט' הלכות שמיטה בספר זרעים. ואפילו נעשה החוב בשנת השמיטה או קודם משמטת. ואין שביעית משמטת רק בסופה. נ"מ למלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה החוב כל השנה, ר"ם פ"ט הלכות שמיטה. והמתנה ע"מ שלא ישמטהו חוב זה אפילו בשביעית תנאו קיים. והשביעית משמטת השבועה שנאמר [דברים ט"ו] וזה דבר השמיטה, אפילו דיבור. כלומר אם יתחייב שבועה על פי תביעתו פטור. המלוה את חבירו לעשר שנים אין השביעית משמטת. המוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט וזהו פרוזבול שתיקן הלל כדאיתא בגיטין. ואם טען פרוזבול היה לי ואבד, לדעת הר"ם אין טענתו טענה, שכתב אין כותבין פרוזבול אלא ב"ד חכמים וגדולים כבית דינו של ר' אמי ור' אסי. אבל הסכמת הרי"ף ורבינו תם דכותבין פרוזבול בכל ב"ד דיפתח בדורו כשמואל בדורו וטענתו טענה. ונאמן בלא שבועה, כן דעת ר"ת והרשב"א. והכי מפרשין מימרא דפרק השולח בגיטין [ל"ז ע"ב] נאמן אדם לומר וכו' בלי שבועה. ונאמן לומר ע"מ שלא ישמטנו בשביעית הלויתיו, וכן [כתב] הר"ם. יתומים אינם צריכים פרוזבול, כי ב"ד אבי יתומים. ומי שחייב מעות לקופה של צדקה א"צ פרוזבול, כן דעת הרשב"א. ועכשיו אין היובל נוהג. וכתב הרמב"ן שטר שעבר עליו שביעית, אין המלוה יכול לעכבו שכבר נמחל שעבודו.
